מלחמת האחים הידועה ביותר בעברנו התרחשה כאן בארץ ישראל, בעת "המרד הגדול" במאה הראשונה לספירה, שבעקבותיה נחרב בית המקדש השני בירושלים, בשנת 70 לספירה.
במלחמה זו, שהתקיימה בזמן שהצבא הרומאי צר על ירושלים מבחוץ, התחוללה מלחמה פנימית בין קבוצות מורדים שונות - כולם יהודים - שהתווכחו עד מוות על השאלה: "כיצד יש לנהל את המרד כנגד רומא ?" הפעולות הקיצוניות והאלימות שנקטו חברי הקבוצות השונות בתוך ירושלים הנצורה, פגעו ביכולתם של היהודים להילחם כנגד האויב הרומאי החיצוני, החלישה את כוח עמידתם של היהודים, והשליטה אוירה של פחד וטרור על הכלל. זכור במיוחד, כי בשיא האירועים הללו הבעירו אחדים את אסמי המזון של ירושלים, שהיו מיועדים לאפשר לתושבי ירושלים להחזיק מעמד למשך תקופה ארוכה של מצור. כתוצאה משריפת האסמים הללו, השתרר רעב כבד בעיר, ולא עבר זמן רב עד שהרומאים הצליחו להבקיע את חומותיה של ירושלים, ולמרות עוז רוחם וכישורי המלחמה של הלוחמים היהודים - גם לכבוש בהדרגה את כל חלקי העיר. בסיום הקרבות הרומאים אף הציתו את בית המקדש השני על הר הבית, המקדש נחרב ולא הוקם מחדש עד היום. בעקבות ההפסד של היהודים לרומאים ב"מרד הגדול", איבדו כליל היהודים את עצמאותם, והצליחו לייסד את עצמאות ישראל רק ב-1948, אלף שמונה מאות שבעים ושמונה שנים לאחר מכן.