מתוך מודעות היסטורית עמוקה לנזקים הקשים שעלולה להמיט עלינו מלחמה פנימית כזו (כדי להיזכר בנזקים שנגרמו לנו במלחמות אחים שהיו בעברנו, הקלק/י כאן), מתבהר לנו שיש לכל אחת ואחד מאיתנו אחריות לעשות כל אשר לאל ידינו כדי להקטין את הלהבות ולקרב את הלבבות, ובכך אולי אף למנוע, ככל הניתן, את הסכנה הרובצת לפתחנו.
 
דברי ימי העמים מביאים לפתחנו את התופעה, שקבוצות מהגרים שהקימו מדינה לאחר שברחו ממצוקה, יצרו ביניהם על בסיס המצוקה המשותפת סוג של ברית גורל (בדומה לתהליך שאיפשר את הקמת מדינת ישראל - ר' מה ליכד אותנו בעבר). עם חלוף כארבע דורות מהקמת מדינה כזו, לאחר כ-80 שנה - עם התרופפות הדבק שנוצר ביניהם על-בסיס ברית הגורל המשותפת שלהם, מגיעים באותה מדינה למאבק פנימי אלים בדמותה של מלחמת אזרחים עקובה מדם.
עם-זאת - כך ניתן ללמוד מדברי ימי העמים הללו - לאחר מלחמת אזרחים כזו, מצאו בני אותה חברה דרך לקום מהשברים, ובעזרת חזון חדש - רעיון עתידי משותף בן שתיים-שלוש מילים בלבד, אף התחילו לרפא את נזקיה הקשים של המלחמה ההדדית בין תתי-הקבוצות בתוכם, ולהתחיל לרקום מחדש ביחד אריג חברתי, המחבר את כל חלקי החברה (לעיון בדוגמה היסטורית לכך בארצות הברית של אמריקה הקלק/י כאן).